כמו כל דבר בעולם הזה, גם בני האדם מתחלקים לשני חלקים: הנורמאליים, ואלו שקמים מוקדם בבוקר. גם אלו שקמים מוקדם בבוקר מתחלקים לשני חלקים: אלו שחייבים (ע"ע נורמאליים), ואלו שקמים מוקדם בבוקר. אני מהנורמאליים.סתם שתדעו. ככה זה כשאת קובעת לעצמך את הקריטריונים לשפיות. אני ציפור לילה מוצהרת. פעם עוד הייתי מכחישה, ומסתירה, היום אני בכיף עוקצת לנמנם בצהריים, רק כדי שאהיה ערנית בלילה. הפכתי את היממה שלי, וזה לגיטימי. ונורמאלי. הרבה שנים של 'לבד' בלילה עברו עליי עד שמצאתי ינשופים כמוני. גם הם ניסו להיכנס לתבנית סדר היום המקובלת, אך ללא הצלחה. היום, כשאנחנו כולנו ביחד, זה מרגיש טבעי כמו ללכת בלי חיתול בכלל. המשכימים קום עדיין לא מבינים אותנו וחושבים שאנחנו פסיכים. לפחות אנחנו בקהילת הינשופים מבינים אחד את השני. ככה זה - אחים למדגרה. או אולי לסירה. צרה.
אז לכבודכם, אלה שקמים מוקדם בבוקר, אלה שפותחים עליי עיניים בעבודה כשאני מספרת מתי הלכתי לישון, אלה שמעירים לי על השקים השחורים מתחת לעיניים, אלה שלא מבינים במבטא של דודה 'מה כבר יש לעשות ערים בלילה?', אלה שמאמינים שמי שלא ישן נשאר נמוך ומשתמשים בי כהוכחה, אלה שקוראים לי משוגעת, וגם לכבודך אמא, שתמיד דרשת ממני לישון מוקדם והיום את מסתפקת בלבקש שלא אעשה הרבה רעש כשאני נמצאת, לכבודכם הרמתי את הכפפה, ותיעדתי לילה אחד מיני רבים. היום תגלו את 'הסודות הכמוסים' שלנו, האינסומנים. הנורמאליים בסתר. בואו תראו איך מעבירים לילות כמו שצריך, כי לישון זה ממש פאסה. ומשעמם.
נ.ב הלו"ז המצ"ב מנוסח בלשון ינשוף אך מתאר את לילותיהם של ינשופים וינשופות כאחד.
20:00-22:00 - "הלילה נלך לישון מוקדם".
עוד ערב שגרתי ומלא אופטימיות מאוסה. יש כאלה שרק בשעה כזאת חוזרים מהעבודה, מתחילים להתארגן ולהפוך עצמם לבני אדם בחזרה, יש שבשבילם הערב עוד צעיר והם יוצאים לבלות. בכל מקרה בין אם אתה מאלה ובין אם אתה מאלה, לעתים תרגיש עתיר אנרגיות ביחס לאחרים. אבל זכור שתמיד יש את האנרגטי שבחבורה. בא נגיד שהפעם (ובכל שאר הפעמים) זה אתה. בכל מקרה אלו השעות בהן זר לא יבחין במחלתך ואתה נראה כאחד האדם, חופף לכולם. ולמה שיבחינו? הרי אתה כבר קבעת - הלילה הולכים לישון מוקדם.
22:00-00:00 - "עוד חמש דקות". ו-"עוד חמש דקות."
כן, בלי לשים לב הבית מתחיל לדעוך. לאט לאט כל אחד מסתגר בקונכייה שלו. כשהיינו קטנים זה היה הזמן של החביתה והסלט. היום זה הזמן לחכות שכולם יסיימו את ההתארגנויות. אתה פשוט צריך את השקט שלך, ובאמת, אתה מבטיח לעצמך , כשכולם יסיימו אתה תתארגן. אחרי הכל, אם נהיה כנים, מחר יש בוקר לקום אליו, וכל היום קיטרת שאתה כל כך עייף. לפעמים אפילו תשמע קול קורא לך "לך לישון, מאוחר". אולי מישהו מבחוץ. אולי מתוכך.
00:00-1:00 - "היי יש 'חברים' בטלוויזיה, אולי הפעם יש פרק שעוד לא ראינו".
זה תמיד קורה, בדרך למקלחת. הטלויזיה נשארה נטושה ודולקת על ערוץ 2. בטח אחד מהמתגוררים איתך צפה זמן מה לפני ב'כוכב נולד' או תוכנית חובבת רייטינג אחרת ולא התחשב במשבר האנרגיה הבא על ישראל לטובה. אתה עובר אחרי שאספת את כל הציוד הנדרש למקלחת. וליציאה ממנה. ואז הם צוחקים. הקהל הפיקטיבי של החברים בטלויזיה. אתה מתיישב בטבעיות על הספה וממקם את עצמך על ציר הזמן של הסדרה. רוס ורייצ'ל כבר חברים? מוניקה וצ'נדלר עדיין לא ממש מכירים? אחרי 5 דקות או 300 שניות אתה נכנס לתקופה, משחזר באיזה גיל ראית את הפרק הזה לראשונה, צופה בפרק או שניים תלוי מה משדרים, וצוחק להנאתך במקצב המוכתב מהעריכה. הופך בעצמך לקהל פיקטיבי. צחוק פיקטיבי.
1:00-1:30 - " אי אפשר להתקלח על בטן ריקה".
"הדרך לגיהינום רצופה כוונות טובות" כבר אמרו לפניי. והדרך למקלחת עוברת במטבח. איך אפשר בלי לפתוח את המקרר, את הארון, את הארון ליד הארון , ואת המגירות שבקצה. אחרי שזללת את כל רשימת החיסול שהצבת לעצמך לא לאכול כל הדיאטה (בשכנוע עצמי שבחושך של לילה לא רואים את הקלוריות) אין לך ברירה. טוב נו, תלך לשטוף את עצמך. אולי עם הלכלוך ירדו כמה קילוגרמים.
1:30-2:00 - " הסבון בכה מאוד".
כל אחד והמקלחת שלו. ואיך שהוא אוהב אותה. והשמפו שלו. והדאגות שלו. והשמפו למניעת דאגות שלו. וקשקשים.
והסבון שלו. הלבנדר שלו. הווניל שלו. והמהדורה מיוחדת שלו. והפילינג שלו. והיום שאין לו כח לפילינג. והיום שיש לו כח לפעמיים. והסבון פנים שלו. לעור היבש שלו. לעור השמנוני שלו. לעור הצבוע שלו. אה, אופס, זה השיער. בגלל ריבוי האופציות לקיומה של מקלחת מפנקת לא אוכל להיות גורם מייצג ורשמי. לכן אסתפק בלהגיד שמאז שמשבר המים בא לבקר בארצנו הקטנטונת ורננה רז התחילה להתקלף, אני מתקלחת 2 דקות פחות. מהיום שלפני. ומהיום שלפני. איכשהו יצא שקיצצתי את המקלחת ל10 דקות, ובכל השאר אני מתארגנת.אבל זה צו השעה חייבים לצמצמם כדי שיישארו לגברת הזאת מים לשטוף את הפנים, זה כבר ממש מזעזע.
2:00-4:00 - " מעניין מי מחובר".
עקרונית, אתה יכול ללכת לישון עכשיו. מצפונית , לא. לא נעבוד על עצמנו שמקביל לכל העשיה הנ"ל הפייסבוק שלך היה סגור, אבל עכשיו יש לך זמן לשבת על הפייסבוק ועל המחשב בלי צורך להתנצל על זה. אז זה הזמן לראות את כל הדברים שרצית לראות בעבודה והבוס בדיוק עמד מאחוריך, לענות לכל ההודעות, לאשר בקשות חברות, להדביק שיר של לילה על הקיר, לפתוח מיילים ואולי אפילו סתם לראות סרט בצפייה ישירה ולהפסיק באמצע המתח אחרי 72 (פחות או פחות).
4:00-4:30 - " נעשה כבר לילה לבן. אולי גם כלים וכביסה".
הזמן לא זז , ופתאום נדמה שהשחר לא יפציע לעולם. בשלב זה אני בוחרת לחזור ולנסח את רצף האירועים בלשון נקבה, סתם כי אני מתארת לעצמי שאצל בני המין הסוציומט והעצלן אין דחף לנקיון מאסיבי ב-4 לפנות בוקר. מה גם שלא ראיתי הרבה גברים שחצו את קו ה '4 לפנות בוקר'. עצלנים כבר אמרנו? אז בננים- לילה טוב. בכל מקרה, אם כבר את ערה, כנראה שהלילה לא תלכי לישון ושוב תאלצי להסתפק בשינה רועדת ורצופת באמפרים תוך כדי נסיעה באוטובוס בדרכך לעבודה. את עושה סקירה על הכיורים, עושה כביסה ובכלל מסדרת קצת, עד שאפשר לסדר קצת בשקט. בכל זאת , אחרי כל התדמית המפונקת שאת מגלמת לאור יום, כשאת לבד- את די אוהבת את זה.
4:30-5:00 - "את באה להליכה?".
העייפות כבר עברה ואת מקומה תפסה ההיפראקטיביות המוגזמת. בשלב זה את מתקשרת לחברתך הטובה, גם ינשופה, ומזמינה אותה לסיבוב של שעה על הטיילת העירונית, המאובזרת בחסות 'מכבי שירותי בריאות' או שקר כלשהוא. קבעתן למטה. את יורדת. במדרגות. כדאי להתחיל את ההליכה כבר מעכשיו. חולפת על פני כל הדלתות של כל השכנים. בוחנת את העיתונים בספי הכניסה של כולם. מתי גם לך יהיה כסף לבזבז על מנוי לעיתון אהוב שיפתיע אותך כל בוקר מחדש. זה מנוי לכלכליסט. זה מנוי לידיעות. המוני מצידו. והוא מנוי ל... ידעתי שהוא חובב גברים. וכמובן, איך אפשר בלי הזקנה מהקומה הראשונה ששוב התעצלה להוריד זבל והשאירה את השקית בכניסה. תודה לך. תודה לך על האווירה הנעימה שאת משרה בבניין. בעצם לא. הגעת למטה, נפגשתן. אתן מתחילות ללכת במעלה הרחוב, מדברות ומדברות, הרי בשביל זה תמיד יש לכן כח, לפתע אתן מוצאות את עצמכן מתיישבות על ספסל, למי בכלל יש כח ללכת , ואחרי חמש דקות בהן שתיכן מפהקות לסירוגין אתן מחליטות לחזור הביתה . כמובן שהפעם תעלו במעלית.
5:00-5:30 - "היי, שומעים ת'ציפורים".
עלית בחזרה. והעיניים מתחילות להיעצם. את מנחמת את עצמך שאת רוב הלילה עברת ושבאמת הבוקר קרוב מתמיד. מדליקה טלוויזיה על ערוץ הספורט, ומתחילה לקפץ לך באדישות מול גלעד ינקילביץ' שמשום מה כבר עשר שנים נראה אותו דבר. איך הוא מצליח כל כך הרבה שנים להתעורר כל כך מוקדם. לא שיש לך כח לקפוץ עכשיו , אבל עוד לא שמעת על בן אדם שנרדם בקפיצה , וזה מה שחשוב עכשיו. אולי אם היית קופצת בקצת יותר מרץ כמו הבנות מאחוריו היית נראית כמוהן והיו לך דברים יותר טובים לעשות עכשיו חוץ מלהסתכל עליהן ולקפוץ . הכתוביות רצות . הן באנגלית אז את לא מספיקה במילא לקרוא. הולכת למטבח, ממלאת מים בקומקום, את חייבת קפה שיעורר אותך קצת. מעמידה במקום. לוחצת על הכפתור. מחכה.
7:00-8:00 - "המים רתחו?".
מה זה? מי כיבה ת'טלויזיה? למה אני על הספה? איך פתאום כבר שבע? המים רתחו? בטח כבר התקררו...יופי, בכלל אין מים. כנראה ששוב לא הצלחתי להחזיק מעמד לילה לבן. מה זה הגלגל"צ הזה בפול ווליום על הבוקר? מישהו פה קם עם מצב רוח לא תואם למצב רוח שלי. לא תואם בכלל לזה שעוד לא קמתי. תפסיקו להסתובב כאילו טוב לכם בחיים ואתם מלאים באנרגיות, יש פה אנשים שלא ישנו הלילה. אולי עוד חמש דקות? ועוד חמש דקות? "קומי! מאוחר!" הם צועקים לי. "מאוחר" אמרתי להם."אז לכו לישון!". עצבים של בוקר.
טוב. במחשבה שנייה אחרי שאני כותבת לכם,הלילה שלי הוא כמו הפוסט הזה. ארוך, נמרח, משעמם ומבזבז זמן יקר של שינה ושאר דברים טובים. אז אני יוצאת לעבודה. ממורמרת ועצבנית כמו כל בוקר שבא אחרי ניסיון נואש להישאר ערה. שוב אנמנם בנסיעה, שוב הכרטיסן יעיר אותי, שוב אנקר מול המחשב, ושוב מוסר העבודה שלי יחמיר איתי ולא יאפשר לי להירדם טוטאלית. מזל שבעבודה כמו שלי לפעמים כדאי להיות לא בפוקוס כדי להצליח. בכל מקרה, למרות כל הרעש שעשיתי, אולי בכל זאת הלילה אני אלך לישון מוקדם.
אוי לא... הנה זה מתחיל... :-/
אז לכבודכם, אלה שקמים מוקדם בבוקר, אלה שפותחים עליי עיניים בעבודה כשאני מספרת מתי הלכתי לישון, אלה שמעירים לי על השקים השחורים מתחת לעיניים, אלה שלא מבינים במבטא של דודה 'מה כבר יש לעשות ערים בלילה?', אלה שמאמינים שמי שלא ישן נשאר נמוך ומשתמשים בי כהוכחה, אלה שקוראים לי משוגעת, וגם לכבודך אמא, שתמיד דרשת ממני לישון מוקדם והיום את מסתפקת בלבקש שלא אעשה הרבה רעש כשאני נמצאת, לכבודכם הרמתי את הכפפה, ותיעדתי לילה אחד מיני רבים. היום תגלו את 'הסודות הכמוסים' שלנו, האינסומנים. הנורמאליים בסתר. בואו תראו איך מעבירים לילות כמו שצריך, כי לישון זה ממש פאסה. ומשעמם.
נ.ב הלו"ז המצ"ב מנוסח בלשון ינשוף אך מתאר את לילותיהם של ינשופים וינשופות כאחד.
20:00-22:00 - "הלילה נלך לישון מוקדם".
עוד ערב שגרתי ומלא אופטימיות מאוסה. יש כאלה שרק בשעה כזאת חוזרים מהעבודה, מתחילים להתארגן ולהפוך עצמם לבני אדם בחזרה, יש שבשבילם הערב עוד צעיר והם יוצאים לבלות. בכל מקרה בין אם אתה מאלה ובין אם אתה מאלה, לעתים תרגיש עתיר אנרגיות ביחס לאחרים. אבל זכור שתמיד יש את האנרגטי שבחבורה. בא נגיד שהפעם (ובכל שאר הפעמים) זה אתה. בכל מקרה אלו השעות בהן זר לא יבחין במחלתך ואתה נראה כאחד האדם, חופף לכולם. ולמה שיבחינו? הרי אתה כבר קבעת - הלילה הולכים לישון מוקדם.
22:00-00:00 - "עוד חמש דקות". ו-"עוד חמש דקות."
כן, בלי לשים לב הבית מתחיל לדעוך. לאט לאט כל אחד מסתגר בקונכייה שלו. כשהיינו קטנים זה היה הזמן של החביתה והסלט. היום זה הזמן לחכות שכולם יסיימו את ההתארגנויות. אתה פשוט צריך את השקט שלך, ובאמת, אתה מבטיח לעצמך , כשכולם יסיימו אתה תתארגן. אחרי הכל, אם נהיה כנים, מחר יש בוקר לקום אליו, וכל היום קיטרת שאתה כל כך עייף. לפעמים אפילו תשמע קול קורא לך "לך לישון, מאוחר". אולי מישהו מבחוץ. אולי מתוכך.
00:00-1:00 - "היי יש 'חברים' בטלוויזיה, אולי הפעם יש פרק שעוד לא ראינו".
זה תמיד קורה, בדרך למקלחת. הטלויזיה נשארה נטושה ודולקת על ערוץ 2. בטח אחד מהמתגוררים איתך צפה זמן מה לפני ב'כוכב נולד' או תוכנית חובבת רייטינג אחרת ולא התחשב במשבר האנרגיה הבא על ישראל לטובה. אתה עובר אחרי שאספת את כל הציוד הנדרש למקלחת. וליציאה ממנה. ואז הם צוחקים. הקהל הפיקטיבי של החברים בטלויזיה. אתה מתיישב בטבעיות על הספה וממקם את עצמך על ציר הזמן של הסדרה. רוס ורייצ'ל כבר חברים? מוניקה וצ'נדלר עדיין לא ממש מכירים? אחרי 5 דקות או 300 שניות אתה נכנס לתקופה, משחזר באיזה גיל ראית את הפרק הזה לראשונה, צופה בפרק או שניים תלוי מה משדרים, וצוחק להנאתך במקצב המוכתב מהעריכה. הופך בעצמך לקהל פיקטיבי. צחוק פיקטיבי.
1:00-1:30 - " אי אפשר להתקלח על בטן ריקה".
"הדרך לגיהינום רצופה כוונות טובות" כבר אמרו לפניי. והדרך למקלחת עוברת במטבח. איך אפשר בלי לפתוח את המקרר, את הארון, את הארון ליד הארון , ואת המגירות שבקצה. אחרי שזללת את כל רשימת החיסול שהצבת לעצמך לא לאכול כל הדיאטה (בשכנוע עצמי שבחושך של לילה לא רואים את הקלוריות) אין לך ברירה. טוב נו, תלך לשטוף את עצמך. אולי עם הלכלוך ירדו כמה קילוגרמים.
1:30-2:00 - " הסבון בכה מאוד".
כל אחד והמקלחת שלו. ואיך שהוא אוהב אותה. והשמפו שלו. והדאגות שלו. והשמפו למניעת דאגות שלו. וקשקשים.
והסבון שלו. הלבנדר שלו. הווניל שלו. והמהדורה מיוחדת שלו. והפילינג שלו. והיום שאין לו כח לפילינג. והיום שיש לו כח לפעמיים. והסבון פנים שלו. לעור היבש שלו. לעור השמנוני שלו. לעור הצבוע שלו. אה, אופס, זה השיער. בגלל ריבוי האופציות לקיומה של מקלחת מפנקת לא אוכל להיות גורם מייצג ורשמי. לכן אסתפק בלהגיד שמאז שמשבר המים בא לבקר בארצנו הקטנטונת ורננה רז התחילה להתקלף, אני מתקלחת 2 דקות פחות. מהיום שלפני. ומהיום שלפני. איכשהו יצא שקיצצתי את המקלחת ל10 דקות, ובכל השאר אני מתארגנת.אבל זה צו השעה חייבים לצמצמם כדי שיישארו לגברת הזאת מים לשטוף את הפנים, זה כבר ממש מזעזע.
2:00-4:00 - " מעניין מי מחובר".
עקרונית, אתה יכול ללכת לישון עכשיו. מצפונית , לא. לא נעבוד על עצמנו שמקביל לכל העשיה הנ"ל הפייסבוק שלך היה סגור, אבל עכשיו יש לך זמן לשבת על הפייסבוק ועל המחשב בלי צורך להתנצל על זה. אז זה הזמן לראות את כל הדברים שרצית לראות בעבודה והבוס בדיוק עמד מאחוריך, לענות לכל ההודעות, לאשר בקשות חברות, להדביק שיר של לילה על הקיר, לפתוח מיילים ואולי אפילו סתם לראות סרט בצפייה ישירה ולהפסיק באמצע המתח אחרי 72 (פחות או פחות).
4:00-4:30 - " נעשה כבר לילה לבן. אולי גם כלים וכביסה".
הזמן לא זז , ופתאום נדמה שהשחר לא יפציע לעולם. בשלב זה אני בוחרת לחזור ולנסח את רצף האירועים בלשון נקבה, סתם כי אני מתארת לעצמי שאצל בני המין הסוציומט והעצלן אין דחף לנקיון מאסיבי ב-4 לפנות בוקר. מה גם שלא ראיתי הרבה גברים שחצו את קו ה '4 לפנות בוקר'. עצלנים כבר אמרנו? אז בננים- לילה טוב. בכל מקרה, אם כבר את ערה, כנראה שהלילה לא תלכי לישון ושוב תאלצי להסתפק בשינה רועדת ורצופת באמפרים תוך כדי נסיעה באוטובוס בדרכך לעבודה. את עושה סקירה על הכיורים, עושה כביסה ובכלל מסדרת קצת, עד שאפשר לסדר קצת בשקט. בכל זאת , אחרי כל התדמית המפונקת שאת מגלמת לאור יום, כשאת לבד- את די אוהבת את זה.
4:30-5:00 - "את באה להליכה?".
העייפות כבר עברה ואת מקומה תפסה ההיפראקטיביות המוגזמת. בשלב זה את מתקשרת לחברתך הטובה, גם ינשופה, ומזמינה אותה לסיבוב של שעה על הטיילת העירונית, המאובזרת בחסות 'מכבי שירותי בריאות' או שקר כלשהוא. קבעתן למטה. את יורדת. במדרגות. כדאי להתחיל את ההליכה כבר מעכשיו. חולפת על פני כל הדלתות של כל השכנים. בוחנת את העיתונים בספי הכניסה של כולם. מתי גם לך יהיה כסף לבזבז על מנוי לעיתון אהוב שיפתיע אותך כל בוקר מחדש. זה מנוי לכלכליסט. זה מנוי לידיעות. המוני מצידו. והוא מנוי ל... ידעתי שהוא חובב גברים. וכמובן, איך אפשר בלי הזקנה מהקומה הראשונה ששוב התעצלה להוריד זבל והשאירה את השקית בכניסה. תודה לך. תודה לך על האווירה הנעימה שאת משרה בבניין. בעצם לא. הגעת למטה, נפגשתן. אתן מתחילות ללכת במעלה הרחוב, מדברות ומדברות, הרי בשביל זה תמיד יש לכן כח, לפתע אתן מוצאות את עצמכן מתיישבות על ספסל, למי בכלל יש כח ללכת , ואחרי חמש דקות בהן שתיכן מפהקות לסירוגין אתן מחליטות לחזור הביתה . כמובן שהפעם תעלו במעלית.
5:00-5:30 - "היי, שומעים ת'ציפורים".
עלית בחזרה. והעיניים מתחילות להיעצם. את מנחמת את עצמך שאת רוב הלילה עברת ושבאמת הבוקר קרוב מתמיד. מדליקה טלוויזיה על ערוץ הספורט, ומתחילה לקפץ לך באדישות מול גלעד ינקילביץ' שמשום מה כבר עשר שנים נראה אותו דבר. איך הוא מצליח כל כך הרבה שנים להתעורר כל כך מוקדם. לא שיש לך כח לקפוץ עכשיו , אבל עוד לא שמעת על בן אדם שנרדם בקפיצה , וזה מה שחשוב עכשיו. אולי אם היית קופצת בקצת יותר מרץ כמו הבנות מאחוריו היית נראית כמוהן והיו לך דברים יותר טובים לעשות עכשיו חוץ מלהסתכל עליהן ולקפוץ . הכתוביות רצות . הן באנגלית אז את לא מספיקה במילא לקרוא. הולכת למטבח, ממלאת מים בקומקום, את חייבת קפה שיעורר אותך קצת. מעמידה במקום. לוחצת על הכפתור. מחכה.
7:00-8:00 - "המים רתחו?".
מה זה? מי כיבה ת'טלויזיה? למה אני על הספה? איך פתאום כבר שבע? המים רתחו? בטח כבר התקררו...יופי, בכלל אין מים. כנראה ששוב לא הצלחתי להחזיק מעמד לילה לבן. מה זה הגלגל"צ הזה בפול ווליום על הבוקר? מישהו פה קם עם מצב רוח לא תואם למצב רוח שלי. לא תואם בכלל לזה שעוד לא קמתי. תפסיקו להסתובב כאילו טוב לכם בחיים ואתם מלאים באנרגיות, יש פה אנשים שלא ישנו הלילה. אולי עוד חמש דקות? ועוד חמש דקות? "קומי! מאוחר!" הם צועקים לי. "מאוחר" אמרתי להם."אז לכו לישון!". עצבים של בוקר.
טוב. במחשבה שנייה אחרי שאני כותבת לכם,הלילה שלי הוא כמו הפוסט הזה. ארוך, נמרח, משעמם ומבזבז זמן יקר של שינה ושאר דברים טובים. אז אני יוצאת לעבודה. ממורמרת ועצבנית כמו כל בוקר שבא אחרי ניסיון נואש להישאר ערה. שוב אנמנם בנסיעה, שוב הכרטיסן יעיר אותי, שוב אנקר מול המחשב, ושוב מוסר העבודה שלי יחמיר איתי ולא יאפשר לי להירדם טוטאלית. מזל שבעבודה כמו שלי לפעמים כדאי להיות לא בפוקוס כדי להצליח. בכל מקרה, למרות כל הרעש שעשיתי, אולי בכל זאת הלילה אני אלך לישון מוקדם.
אוי לא... הנה זה מתחיל... :-/
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה